אמונה מרפרפת

אני עייף מלהאמין בַרַחוק
לא מחפש נחמה בעננים, ולא בשמיים,
לא מבקש לנתק רגליי מהארץ
בכדי להרגיש קרוב אל הנעלם.
הנעלם סופו להתגלות.
בין שריריי, בליבי הסוער ותערובת דמיו,
בשפתיי נערה, בקפה פושר,
בפיח המכוניות ובלחץ מחוגי שעון.
החיים לא מניחים לי לשגות בהזיות,
באידיאלים נשגבים,
אין לי פנאי לאמונה מרפרפת.
דורש אני בשר, פועם בלהט אלוהי
ולא אמות כשבשר בין שיניי,
כי זה הדור לו חיכינו,
שהחוצפא מרחצתו.
די לו במלומדים המשקים את הצמאים בחומץ.
מבקש עם אחיי ואחיותיי
קודש מתפלש עד כפות רגלינו הרחוצות,
עד הבשר החי
לתוך הרגע
לתוך הארץ הממתינה.