אני מסכים בדמי לחתום הסכם חדש.
בדמי אחיי הופר הקודם, בצרחת נשים נקרע.
גם חוזה שנחתם בראשית בריאתי, בדם טבורי נכרת,
נשרף כנייר יחד עם הכל.
מילותיו הריקות פזורות על גבי כבישים חסרי שם –
"אמון" מרוסק ומרוח על האספלט.
"טוב האדם" מפוזר על הדשא,
ממטרות הקיבוץ עוד משקות אותו במרץ, אולי יתקמפסט מהר יותר.
"מוסר" נחטף באלימות על טנדרים מלאי צהלות דם וטרף.
מוכה מכל צדדיו עד שלא ניתן להכירו מרוב דם ושברים.
אך אני מסכים בדמי לחתום חוזה חדש.
אני לא אעצום יותר את עיני, לעולם. גם כאשר אשן ואקדח דרוך תחתיי,
עיני תשארנה פקוחות.
ואת, מציאות עגומה שלי, מצדך…

פסול לך שתי לוחות אבנים,
פסול לך את תורתך
כפסלו של דוד
כמאמרו של מיכאלנג'לו –
"ראיתי את המלאך בתוך השיש וגילפתי אותו לחופשי"
אתה הרי נחבא בתוך עצמך.
ובעיקר יש להסיר גושי אבן מעל החזה
להנחית מכות אזמל בכדי לגלות את אזור הרקות.
ולסיום היצירה
שבור הלוחות אשר פיסלת,
שבור פסיליי ידייך,
תבנית תבונתך.
כי זה חלק בלתי נפרד מהיצירה –
רק לב שבור הוא יצירת אומנות אמיתית
או כנפי מלאך מרוסקות.
על אף שמלאך השיש המפוסל
מרשים
ואלוהי
הוא לעולם לא יעוף.

אם האמת היא אחת
אז לפני אחד, מה אתה סופר?
כי בטרם נאצלה המילה – הכוח כבר נכח.
לא כוח, מהות… איכות, נוכחות.
מילה לא תתאר אף לא קמצוץ,
אמנם היא שער אל הדבר,
אך בממלכתו היא לא תדרוך מעולם.
רק תביט המילה אל החוצב אותה באור
ותשתדל להיות נקיה, ברורה, צלולה, אמיתית.
אך היא לעולם לא תהיה האמת עצמה.
כי לפני אחד, מה אתה סופר?*

*(ספר יצירה)

מה ההבדל בין משוגע לנביא?
המשוגע בטוח שדבריו אמת.
אך מהי האמת?
זו לא השאלה הנכונה.
אלא – האם אתה מוכן לפגוש בה.

מהי האמת?
אמת היא חיים,
ולשאול מהם החיים זה כלשאול מהו א-לוהים.
החיים הם לא מטריקס
החיים הם עצמם אמת!
הם לא מחוץ לאמת, הם לא השער לאמת –
הכל אמת.
אלא – השאלה כמה אתה מוכן לפגוש בה?
כמה חיים אתה מוכן לחיות?
***
כשהסוד מתגלה, מה מתרחש בו?
מה הוא הופך להיות?
למשל, כשספר בשם "הסוד" הופך לרב מכר בינלאומי – מה נותר בו?
והרי הסודות נפוצו, מקובלים בקבלה על כולם,
מה נותר מהם?
האם ניטל כוחם?

על כן יש פה סוד:
להביט – ולא להביט.
לחיות – ולא לחיות.
להתעורר.
לגלות טפח ולכסות טפחיים.
ואם אנו בטוחים כי יודעים אנו את המציאות, את הסוד, את זה שהכל בראש,
את זה שאנו בוראים את המציאות, מחשבה זו בעצמה הופכת להסתרה.
הסתרה הנדמית כגילוי –
המחשבה שאני יודע – זו ההסתרה המושלמת.
מה ההבדל בין משוגע לנביא?
מהי האמת?
והאם אתה מוכן לפגוש בה, ולהניח לה,
כך בסתר, במקומה,
בסתר המדרגה.

נִרְפֵּה אֲנִי בֵּעֲבוֹדָתְךָ.
מְקַצֵּץ בַּגַּן שֶׁנָּטַעְנוּ יַחַד,
אַתָּה וַאֲנִי.
בִּדְמָעוֹת מְשֻׁתָּפוֹת.
מְדֻלְדָּל מֵרוּחַ שֶׁפַּעַם נָשַׁפְתָּ בִּי,
פָּרַשְׁתָּ אוֹתִי כִּמְפָרֵשׁ שׁוֹעֵט בְּיָם הַסַּעַר.
גַּם כְּשֶׁהַטְבָּעַת סְפִינָתִי, הָיִיתִי נִלְחָם בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ לִנְשֹׁם אֲוִיר.
עַכְשָׁיו לֹא נֶפֶשׁ, וְלֹא חֵרוּף,
שָׂדֶה שָׂרוּף.

כָּל רְצוֹנִי הוּא לְלַקֵּט כַּמָּה זִרְעוֹנִים פְּלִיטֵי שְׂרֵיפָה,
לְהַשְׁבִּיעַ בֶּטֶן רְעֵבָה, תְּאֵבָה.
וְשֶׁלֹּא תַּבִּיט בִּי כָּךְ בְּבֹשְׁתִּי,
מְחַטֵּט בִּמְקוֹרִי בְּעֲפַר חַיַּי.
לֹא רוֹצֶה לָשׁוּב, לְצַעֲרִי.
כְּווִיּוֹת עַל לוּחַ לִבִּי, מְאַהַבַתְּךַ.
שְׂרִיטוֹת מִמִּצְווֹתֶיךָ.
תּוֹלָעֵי יֵאושׁ אֲנִי אוֹכֵל בְּבִרְכוֹת שָׁווא מְמֻלְמָלוֹת בַּחֲצִי פּה
מָלֵא מְזוֹנוֹת.
מָלֵא בְּהַכֹּל.
לְוַואי וְיִהְיֶה מָלֵא בִּדְבָרֶיךָ.

אנחנו דור אבוד,
רווקים אבודים, בחורות אבודות,
זוגיות אבודה.
בתקוות אבודות אנו נאחזים
כי אבדו אידיאלים מהארץ –
כמו אלוהים אבודים המחפשים
אנשים זקופים להתלות בהם.
המקרה אבוד,
הזמן אבוד,
הלב לכוד,
ובכל זה –
אור אין סוף זורח,
ואנו מאבדים צורתנו הקודמת
לגלות עצמנו מחדש.