
אמונה מרפרפת
אני עייף מלהאמין בַרַחוקלא מחפש נחמה בעננים, ולא בשמיים,לא מבקש לנתק רגליי מהארץבכדי להרגיש קרוב אל הנעלם.הנעלם סופו להתגלות.בין שריריי, בליבי הסוער ותערובת דמיו,בשפתיי נערה,
A scar is what happens when the word is made flesh
לאונרד כהן (21 בספטמבר 1934 – 7 בנובמבר 2016) הוא אחד מחשובי היוצרים של המאה הקודמת. הוא חיבר מאות שירים, וכמה ספרים. היכולת שלו להיות כנה מאוד, אותנטי בביטוי תחושותיו העמוקות ואם זאת לעשות זאת בפיוטיות רבה ובשפה עשירה, היא הדבר שהרשים אותי ביותר.
במפגש נתחקה בעיקר אחר היכולת הזאת. נביא מספר שירים אשר חלקם מבטאים עמידה ישירה וכנה של כהן מול האלוהים. אני מציין שכהן היה כמובן יהודי, אך לא שומר מצוות. הוא היה מחובר למסורת דרך סבו ואף ביקר בישראל כמה פעמים והיה קשור לארץ. (במלחמת יום הכיפורים הוא עשה סיבוב הופעות לחיילים בגזרות השונות).
העמדה הזו שלו, הנוכחות מול האין סוף בלי המחויבות לדת, והנפש העזה וה"סוררת" בתוך אווירת שנות ה-70 בעיקר בקרב יוצרים ומוזיקאים, יחד עם קריאה פנימית מוסרית לטוב, ורצון לשרת את האל, יצרו מתח עז שיצר בסופו של דבר טקסטים חזקים מאוד.
If it be your will, that I speak no more"
And my voice be still, as it was before
I will speak no more, I shall abide until
I am spoken for, if it be your will"
(מתוך השיר If it be your will)
במפגש נעמיק מעט בשיריו, נעמיק אל העמדה הפנימית הזו של ישרות וכנות, מול עצמנו בעיקר, נדלה חומרים אישיים ונלמד להפיק טקסטים עוצמתיים ואותנטיים, ועם זאת מלוטשים ופיוטיים.
חשוב לציין שהמפגש נועד להוציא חומרים טובים ולשכלל טכניקות בהשפעת שיריו של לאונרד כהן, והוא לא הרצאה על אישיותו.
קריאה של שירים נבחרים תוך כדי הבנת המבנה של השיר והמהלך הנפשי של המשורר.
התחברות אל המקום הישרות והכנות הפנימית שלנו, ללמוד להיות נוכח בלי שפיטה בעומק הנפש.
כתיבה של חומרים מקוריים באמצעות תרגילי כתיבה יחודיים ויישום הטכניקות שלמדנו.
“?How can I begin anything new with all of yesterday in me”
אני עייף מלהאמין בַרַחוקלא מחפש נחמה בעננים, ולא בשמיים,לא מבקש לנתק רגליי מהארץבכדי להרגיש קרוב אל הנעלם.הנעלם סופו להתגלות.בין שריריי, בליבי הסוער ותערובת דמיו,בשפתיי נערה,
וְאֵיךְ תֹּאמַר לְאֵין סוֹף – גְּדַל!לַפָּשׁוּט לְהִתְפַּשֵּׁט.לַטֶּבַע לִהְיוֹת חַי.רַק הָסֵר אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵרהַנַּח לָרָעַשׁ בִּמְקוֹמוֹ.וַדַּאי יִזְרֹם הָאֱלֹהִים בְּגוּפְךָ,כְּשֶׁתַּרְפֶּה אֲחִיזָתְךָ בּוֹ.וְאַף לֹא לִבְּךָ הֶעָמוּס,וְאֶבֶן
ממרכז בטני יוצא השיר,דחוס ומרוכז.דרוך.אל מעגל הדור המהופנטמעצמו,מתערטל מקיומומתעגל בריקודו –בנסיונו להיות חופשי,עושה קולות של נהר זורם,מאבד עצמו בים. דור חסר פחדכי אחוז בקדושה בעל-כורחו,עומד
רצית לומר לך, בני אהובי שניסיתי באמת להיות שרציתי כל כך להיות אמיתי לא פסל אחד האבות רציתי לכתוב לך שאני מצטער על דמעותייך שלשווא