כבשים

במרעה ירקרק רעה לו בנחת עדר כבשים דשנות, סעדו הן שיבולי ירק רעננים, ונהנו מקרני השמש החמימות. סיימנו הכבשים סעודתן והמשיכו במרוצה במורדות הירוקים, ושוב נעצרו לאכול באחו גדוש בתלתן. כך עלה העדר בגבעות וירד, פנה לימין ופנה לשמאל ושוב פנו במורד אל עבר כר מרעה ירקרק. טובים היו חייהן של הכבשים בעיניהן.

כבשונת אחת, צמרירית בת זנבנוב שמה, עצרה את הילוכה הרגיל ועמדה ובהתה בענני השמים, כה לבנים וצמריריים. רוח מזרחית החלה לנשב לפתע ועדר העננים שינה כיוון. מבטה העמיק בשמיים ומחשבות חדשות נבטו בראשה, היא פסקה מללעוס וגופה נמלא צמרמורת.

לפתע נגחה בה כבשה מאחור, "קדימממה! לזוווז!" פעתה הכבשה, "מממממשיכים לגבעה מממממול." אך צמרירית לא התקדמה. היא נשארה להביט בענני הכבשה בעוד העדר שוטף מימינה ומשמאלה. פתאום שמה לב שנשארה מאחור. תחושה מוזרה. כבשונת ניצבת לה כך לבדה.

קול נגינה נשמע הרחק מאחוריה, ניגון שדגדג ברגליה והקפיץ את לבה. היא הסבה ראשה לאחור – מעשה נדיר לכבשונת – ובמעלה הגבעה ראתה דמות מוזרה ובפיה מקל עץ ארוך שהפיק את הניגון. לא כבשה היא זו, חשבה לעצמה, ומיד הרימה רגליה ושבה בזריזות אל העדר. אך הפעם לא חזרה למקומה הרגיל, אי שם באמצע העדר. הפעם התמקמה מעט בצד, אולי משם תזכה לראות יותר שמים.

"ממממראה מוווווזר ראיתי," אמרה צמרירית לאחת מאחיותיה הרבות כשעצרו שוב להעלות גרה ומשקל, "דמות ממממוזרה, כמדוממממני עוקבת אחרינו."

אחותה הנהנה ולעסה, לעסה והנהנה. צמרירית המשיכה להביט מידי פעם לאחור, אולי תופיע שוב הדמות המוזרה, והכבשים המשיכו ללעוס בעצלתיים…

ראש-לֶבֶד-אפור, מראשי העדה, הריח תלתני הרים טריים במעלה הגבעה, והוא התרחק מעט מן העדר. לא יותר מידי, רק כדי לסעוד בשמחה את חלקת התלתן הצעיר שמצא. לפתע אבן התעופפה במהירות לעברו וכמעט פילחה את ראשו. האבן המשיכה במעופה ופגעה בסלע לשמאלו. ראש-לבד-אפור געה ופעה, ונס בבהלה אל העדר חזרה. "איזה נס! איזה ממממזל!" קראו הכבשות והכבשים יחדיו.

"מממממש נס." הודה ראש-לבד המבוהל וסידר צימרו האפור שסמר.

וצמרירית בת זנבנוב הביטה לאחור, ושוב תחושת צמרמורת עברה בגופה. היא הייתה בטוחה, או כמעט בטוחה, שאותה דמות גבוהה שעוקבת אחרי העדר היא גם זו שזרקה את האבן. ומחשבות גבוהות חזרו לצמוח ולמלא את ראשה הצמרירי בשנית.

ושוב הרוח המזרחית נושבת, והעננים שטים, והכבשים מזרחה נעות, וחליל אחד מנגן.

מוסר השכל מפי צמרירית בת זנבנוב:

האבנים שנזרקות עלינו מלמעלה, יודעות היטב את מסלולן.

אם כבר להיות בעדר, אז עדיף מעט בצד, שנוכל לראות קצת שמים.

לשיתוף בפייסבוק

קטעים נוספים

דור אבוד - אמרי פרל - שיר
הגות

דור אבוד

אנחנו דור אבוד,רווקים אבודים, בחורות אבודות,זוגיות אבודה.בתקוות אבודות אנו נאחזיםכי אבדו אידיאלים מהארץ –כמו אלוהים אבודים המחפשיםאנשים זקופים להתלות בהם.המקרה אבוד,הזמן אבוד,הלב לכוד,ובכל זה –אור

קרא עוד »
הגות

אמונה מרפרפת

אני עייף מלהאמין בַרַחוקלא מחפש נחמה בעננים, ולא בשמיים,לא מבקש לנתק רגליי מהארץבכדי להרגיש קרוב אל הנעלם.הנעלם סופו להתגלות.בין שריריי, בליבי הסוער ותערובת דמיו,בשפתיי נערה,

קרא עוד »
האבן הגוללת - אמרי פרל
הגות

האבן הגוללת

וְאֵיךְ תֹּאמַר לְאֵין סוֹף – גְּדַל!לַפָּשׁוּט לְהִתְפַּשֵּׁט.לַטֶּבַע לִהְיוֹת חַי.רַק הָסֵר אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵרהַנַּח לָרָעַשׁ בִּמְקוֹמוֹ.וַדַּאי יִזְרֹם הָאֱלֹהִים בְּגוּפְךָ,כְּשֶׁתַּרְפֶּה אֲחִיזָתְךָ בּוֹ.וְאַף לֹא לִבְּךָ הֶעָמוּס,וְאֶבֶן

קרא עוד »