רצית לומר לך, בני אהובי
שניסיתי באמת להיות
שרציתי כל כך להיות אמיתי
לא פסל אחד האבות
רציתי לכתוב לך שאני מצטער
על דמעותייך שלשווא הן נופלות
כל בוקר קורא לך גיבור ונמר
ואני זה ששכחתי לבכות
וכמוך חלמתי לעוף בענן
והפכתי שולחן לספינה
וטופפתי בגשם במגף ובבוץ
ובקצה הלשון טיפה ראשונה
לא חלמתי שאסגור בתריסים את החדר
שאדפוק באגרוף בשולחן, בספינה
שאשים אותך, עמוק בתוך העדר
שאחסום בגופי טיפה ראשונה
זה מסע של חיים
בו בחרנו ביחד
ונשבעו יחדיו בשמיים מאז
ועכשיו פה זועק לאותם השמיים
שלא אשכח את עצמי
ואביט בליבך
ואתן לך חופש להיות עצמך.
ואם תשבע שכך לא תהיה
דע, שגם אני נשבעתי, בעודי על ספינה בענן,
ועכשיו אני מתוודה.
