שדה שרוף – פורסם בכתב העת ריליגיה ג'

נִרְפֵּה אֲנִי בֵּעֲבוֹדָתְךָ.
מְקַצֵּץ בַּגַּן שֶׁנָּטַעְנוּ יַחַד,
אַתָּה וַאֲנִי.
בִּדְמָעוֹת מְשֻׁתָּפוֹת.
מְדֻלְדָּל מֵרוּחַ שֶׁפַּעַם נָשַׁפְתָּ בִּי,
פָּרַשְׁתָּ אוֹתִי כִּמְפָרֵשׁ שׁוֹעֵט בְּיָם הַסַּעַר.
גַּם כְּשֶׁהַטְבָּעַת סְפִינָתִי, הָיִיתִי נִלְחָם בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ לִנְשֹׁם אֲוִיר.
עַכְשָׁיו לֹא נֶפֶשׁ, וְלֹא חֵרוּף,
שָׂדֶה שָׂרוּף.

כָּל רְצוֹנִי הוּא לְלַקֵּט כַּמָּה זִרְעוֹנִים פְּלִיטֵי שְׂרֵיפָה,
לְהַשְׁבִּיעַ בֶּטֶן רְעֵבָה, תְּאֵבָה.
וְשֶׁלֹּא תַּבִּיט בִּי כָּךְ בְּבֹשְׁתִּי,
מְחַטֵּט בִּמְקוֹרִי בְּעֲפַר חַיַּי.
לֹא רוֹצֶה לָשׁוּב, לְצַעֲרִי.
כְּווִיּוֹת עַל לוּחַ לִבִּי, מְאַהַבַתְּךַ.
שְׂרִיטוֹת מִמִּצְווֹתֶיךָ.
תּוֹלָעֵי יֵאושׁ אֲנִי אוֹכֵל בְּבִרְכוֹת שָׁווא מְמֻלְמָלוֹת בַּחֲצִי פּה
מָלֵא מְזוֹנוֹת.
מָלֵא בְּהַכֹּל.
לְוַואי וְיִהְיֶה מָלֵא בִּדְבָרֶיךָ.