קטגוריה: שירה

אמונה מרפרפת
אני עייף מלהאמין בַרַחוקלא מחפש נחמה בעננים, ולא בשמיים,לא מבקש לנתק רגליי מהארץבכדי להרגיש קרוב אל הנעלם.הנעלם סופו להתגלות.בין שריריי, בליבי הסוער ותערובת דמיו,בשפתיי נערה,

האבן הגוללת
וְאֵיךְ תֹּאמַר לְאֵין סוֹף – גְּדַל!לַפָּשׁוּט לְהִתְפַּשֵּׁט.לַטֶּבַע לִהְיוֹת חַי.רַק הָסֵר אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵרהַנַּח לָרָעַשׁ בִּמְקוֹמוֹ.וַדַּאי יִזְרֹם הָאֱלֹהִים בְּגוּפְךָ,כְּשֶׁתַּרְפֶּה אֲחִיזָתְךָ בּוֹ.וְאַף לֹא לִבְּךָ הֶעָמוּס,וְאֶבֶן

רעם מתגלגל
ממרכז בטני יוצא השיר,דחוס ומרוכז.דרוך.אל מעגל הדור המהופנטמעצמו,מתערטל מקיומומתעגל בריקודו –בנסיונו להיות חופשי,עושה קולות של נהר זורם,מאבד עצמו בים. דור חסר פחדכי אחוז בקדושה בעל-כורחו,עומד

ספינה בענן
רצית לומר לך, בני אהובי שניסיתי באמת להיות שרציתי כל כך להיות אמיתי לא פסל אחד האבות רציתי לכתוב לך שאני מצטער על דמעותייך שלשווא

יונה מפרפרת
בְּצַד אַסְפַלְט עֲטוּרַת צַלָּקוֹת רָאִיתִי אוֹתָהּ מְפַרְפֶּרֶת כָּנָף אַחַת שְׁמוּטָה לָרִצְפָּה כָּנָף שְׁנִיָּה מוּאֶרֶת זָכַרְתִּי אוֹתָהּ אַחֶרֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר זַכָּה בְּרֶקַע תְּכוֹל שָׁמַיִם צְעִירִים תַּחְתֶּיהָ

שמחת האסיר
שמחת האסיר, המצייר תא סביב נפשו,(ומפתח תולה בצווארו)ואהבת החיים בקרבו,מתעוררים ממשבי הרוח הנופליםמהצוהר שמעליו.גם אותו הוא יסגור בבוא היום,לשמח את בוראו,ולקיים מצוות – "כבשוה ורדוה"

בקצב התעוררות העולם
הבוקר הוא זמןשל מתיחת הנשמה, מקצה נעלם לקצה עולם.נשימה עמוקה של רוח,אוויר מזוקק במתק ציוצי הציפורים,מצמוץ עיניה של השמש.שב זקוף בתוך עצמך, ראשך משוך מעלה,אך

Do you not yet know that Egypt is lost?
Indeed?Egypt never ruled my soul.Even when my body was enslaved, under the weight of soil and stoneI was free to myself.All my work in mud,Burning