קטגוריה: שירה

אנחנו דור אבוד,רווקים אבודים, בחורות אבודות,זוגיות אבודה.בתקוות אבודות אנו נאחזיםכי אבדו אידיאלים מהארץ –כמו אלוהים אבודים המחפשיםאנשים זקופים להתלות בהם.המקרה אבוד,הזמן אבוד,הלב לכוד,ובכל זה –אור

אני עייף מלהאמין בַרַחוקלא מחפש נחמה בעננים, ולא בשמיים,לא מבקש לנתק רגליי מהארץבכדי להרגיש קרוב אל הנעלם.הנעלם סופו להתגלות.בין שריריי, בליבי הסוער ותערובת דמיו,בשפתיי נערה,

וְאֵיךְ תֹּאמַר לְאֵין סוֹף – גְּדַל!לַפָּשׁוּט לְהִתְפַּשֵּׁט.לַטֶּבַע לִהְיוֹת חַי.רַק הָסֵר אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵרהַנַּח לָרָעַשׁ בִּמְקוֹמוֹ.וַדַּאי יִזְרֹם הָאֱלֹהִים בְּגוּפְךָ,כְּשֶׁתַּרְפֶּה אֲחִיזָתְךָ בּוֹ.וְאַף לֹא לִבְּךָ הֶעָמוּס,וְאֶבֶן

ממרכז בטני יוצא השיר,דחוס ומרוכז.דרוך.אל מעגל הדור המהופנטמעצמו,מתערטל מקיומומתעגל בריקודו –בנסיונו להיות חופשי,עושה קולות של נהר זורם,מאבד עצמו בים. דור חסר פחדכי אחוז בקדושה בעל-כורחו,עומד

רצית לומר לך, בני אהובי שניסיתי באמת להיות שרציתי כל כך להיות אמיתי לא פסל אחד האבות רציתי לכתוב לך שאני מצטער על דמעותייך שלשווא

בְּצַד אַסְפַלְט עֲטוּרַת צַלָּקוֹת רָאִיתִי אוֹתָהּ מְפַרְפֶּרֶת כָּנָף אַחַת שְׁמוּטָה לָרִצְפָּה כָּנָף שְׁנִיָּה מוּאֶרֶת זָכַרְתִּי אוֹתָהּ אַחֶרֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר זַכָּה בְּרֶקַע תְּכוֹל שָׁמַיִם צְעִירִים תַּחְתֶּיהָ

מחר, מחר, מחר אתחיל לסדר את חיי, מחר אתחיל לכתוב, מחר אתחיל לעשות כושר. היום עוד העבודה רבה לא הספקתי להתיש את עצמי מספיק. מחר,

Indeed?Egypt never ruled my soul.Even when my body was enslaved, under the weight of soil and stoneI was free to myself.All my work in mud,Burning