קטגוריה: שירה

שכבות שכבות תוריד,אכן ישרוף.קלף רטיה מעל הלב הפצוע.קלף-קלף קשקשי השקט הקפואשידעת היטב לגדל,בשקט השתרגו על פני העור,על פני האור של קרני שמש החודריםמבעד לוילון וריח

אני נשבר סוף סוף לרסיסיינשבר לשבריי היפים והקרועיםהכל הרי נשבר בסוףהרי נשבר הסוף לכל.הרי שבר מעיד שהיה פעם כל,שהיה פעם כלי,והייתי כלי זכוכית יפה.כלי נאה

אני מסכים בדמי לחתום הסכם חדש.בדמי אחיי הופר הקודם, בצרחת נשים נקרע.גם חוזה שנחתם בראשית בריאתי, בדם טבורי נכרת,נשרף כנייר יחד עם הכל.מילותיו הריקות פזורות

נִרְפֵּה אֲנִי בֵּעֲבוֹדָתְךָ. מְקַצֵּץ בַּגַּן שֶׁנָּטַעְנוּ יַחַד, אַתָּה וַאֲנִי. בִּדְמָעוֹת מְשֻׁתָּפוֹת. מְדֻלְדָּל מֵרוּחַ שֶׁפַּעַם נָשַׁפְתָּ בִּי, פָּרַשְׁתָּ אוֹתִי כִּמְפָרֵשׁ שׁוֹעֵט בְּיָם הַסַּעַר. גַּם כְּשֶׁהַטְבָּעַת סְפִינָתִי,

אם האמת היא אחתאז לפני אחד, מה אתה סופר?כי בטרם נאצלה המילה – הכוח כבר נכח.לא כוח, מהות… איכות, נוכחות.מילה לא תתאר אף לא קמצוץ,אמנם

נִרְפֵּה אֲנִי בֵּעֲבוֹדָתְךָ.מְקַצֵּץ בַּגַּן שֶׁנָּטַעְנוּ יַחַד,אַתָּה וַאֲנִי.בִּדְמָעוֹת מְשֻׁתָּפוֹת.מְדֻלְדָּל מֵרוּחַ שֶׁפַּעַם נָשַׁפְתָּ בִּי,פָּרַשְׁתָּ אוֹתִי כִּמְפָרֵשׁ שׁוֹעֵט בְּיָם הַסַּעַר.גַּם כְּשֶׁהַטְבָּעַת סְפִינָתִי, הָיִיתִי נִלְחָם בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ לִנְשֹׁם אֲוִיר.עַכְשָׁיו

אנחנו דור אבוד,רווקים אבודים, בחורות אבודות,זוגיות אבודה.בתקוות אבודות אנו נאחזיםכי אבדו אידיאלים מהארץ –כמו אלוהים אבודים המחפשיםאנשים זקופים להתלות בהם.המקרה אבוד,הזמן אבוד,הלב לכוד,ובכל זה –אור

אני עייף מלהאמין בַרַחוקלא מחפש נחמה בעננים, ולא בשמיים,לא מבקש לנתק רגליי מהארץבכדי להרגיש קרוב אל הנעלם.הנעלם סופו להתגלות.בין שריריי, בליבי הסוער ותערובת דמיו,בשפתיי נערה,

וְאֵיךְ תֹּאמַר לְאֵין סוֹף – גְּדַל!לַפָּשׁוּט לְהִתְפַּשֵּׁט.לַטֶּבַע לִהְיוֹת חַי.רַק הָסֵר אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵרהַנַּח לָרָעַשׁ בִּמְקוֹמוֹ.וַדַּאי יִזְרֹם הָאֱלֹהִים בְּגוּפְךָ,כְּשֶׁתַּרְפֶּה אֲחִיזָתְךָ בּוֹ.וְאַף לֹא לִבְּךָ הֶעָמוּס,וְאֶבֶן

ממרכז בטני יוצא השיר,דחוס ומרוכז.דרוך.אל מעגל הדור המהופנטמעצמו,מתערטל מקיומומתעגל בריקודו –בנסיונו להיות חופשי,עושה קולות של נהר זורם,מאבד עצמו בים. דור חסר פחדכי אחוז בקדושה בעל-כורחו,עומד